כך החלפתי את פקידת ההוצלפ במזכירה ונהג אישי 

 זה לא היה יום שטוף שמש והציפורים בטח לא צייצו או שרו לי את שירם באותו היום, במהלכו אני אפילו חשתי את  "מנגינת " העורב מרצדת את מוחי, הכיצד ייתכן שכך הם חיי, בתחילת היום שקוע במחשבות על כיצד יסתיים - האין אומלל יותר מאדם שזוהי מחשבתו גם בליבו ?

חכו זה מתקדם, לסיפור הזה ששם קץ לחיי ( הישנים כמובן ) יש עוד המשך, בסימן הרעה האופפת אדם כמוני המסוגל לאסוף אליו כל חלקה שלילית, זה נמשך עם התעכבות נוספת של שכר בן שבוע ימים, אותו המעסיק טען שכבר ביזבזתי במקדמה ואני שואל, איך, מתי ולמה אין לי תיעוד של הנאמר - כי ככה הם חיי ללא כל ממצא וזכר לתוצאות הלא כ"כ מרשימות, לוקח כסף ומשום מה כבר בדרך הבייתה הוא אוזל, טוב זה לא שהשכר היה כ"כ משביע רצון, הוא פשוט היה כ"כ דליל ממילא שהוא הוצא על " עזרים " כדי לשכוח כמה רע זה קורה וכל מיני שאלות של למה לי .

טוב אתם מוכנים לחלק המשעמם, כי בדיוק אחרי שלב האין שכר, מגיעות ההשלכות הרגילות ועל סף דלתי מתדפקות כמה ערמות שונות של תכתובות מצד כל מיני נושים מרגיזים שאני לא מבין מה הם בדיוק רוצים, אז בנאדם מאחר טיפה בתשלום של חשמל,מיים, ארנונה וכבלים ( מזל שהאיש מהמכולת לא שולח מכתבים ), שמתי פעמיי ישירות לבניין עם החיצוניות הכי פחות מושכת בעיר ומאיים ארכיטקטונית על שדרת הדקלים הרגועה בכניסה לעיר, את כל זה עשיתי כמובן ברגל, מיוזע הגעתי לפקידה, כמובן שאני לא צריך להזכיר את העובדה שזה אינו המפגש הראשון שלנו, מרגיש לי טבעי להגיע אליה בכל מיני מצבי מסכנות, ללא שום אלמנט של משחק מצידי והיא איך לא, בדיוק בהפסקה ואני כל מבוקשי הוא שתועיל בטובה להכניס אותי לכבוד הרשם ולו לשנייה ובכדי שיתאפשר לי לומר את דבריי ( שמסתכמים ב " אין לי כסף " )

החלק המיותר הזה מאחוריי ועכשיו אני יכול להתפנות לדבר האמיתי, רגל על רגל פותח עוד בקבוק שלא נשאר מיותם יותר מכמה שעות בדירה הכ"כ משומשת במוצרים מסוג זה, אני לוגם טיפה ולא משהה את הכוס ריקה יותר משניות ספורות ולוגם את הבאה אחריה וממשיך ככה עד שרגע ההתפכחות האמיתי שלי מגיע, כן ככה אני יותר שפוי ומרגיש מציאותי לחלוטין, ( אל תנסו בבית ) .

טוב כאשר כל זה עבר והשכן מלמעלה לא הפסיק לדפוק על מפתן הדלת בחיפוש אחר כמה מעות לטובת וועד בית, אפשר באמת לחשוב שאני משתמש בגינה הזאת, למה אני אמור לשלם גם שכירות וגם וועד, מה אני יישן במדרגות ?

עם סיום המשקה בכללותו נשמעה עוד דפיקה בדלת, בשעות האלה בדר"כ אני לא אמור להיות מוטרד מגורמים זרים והסבתי את תשומת ליבי אל עבר החור המציץ בדלת וכמה מפתיע עמדה שם ילדה קטנה ויפה עם 2 גומות ( ירושה ממני ) ובכי עז, מיידית חזרתי לסורי, פתחתי את הדלת וקיבלתי זעזוע קל בדמות קפיצה וחיבוק גדול : " אבאאאא " היא זעקה בכל ובכתה, נמאס לי גם אני רוצה ללכת לבית הספר באוטו של אבא וכל הילדים צוחקים עליי, אבא נמאס לי וגם אני רוצה אייפון ( זה הדבר הזה שקשה לחיי ממנו לא - ) , אבא אני רוצה ואבא כואב, אני שדי התרגלתי לשמוע את הילדה ואת מבוקשה, לראשונה לא יכולתי לעמוד בפרץ הבכי של הילדה הקטנה שלי, שמעולם לא הייתה כה שבורה וכואבת, אמא שלה ואני לא ביחד מזה כמה חודשים והן מתגוררות אצל סבתה, אמא של פרודתי, היכולת שלה לכלכל את עצמה את אימה הישישה ואת הילדה כנראה לא עלו על דרך המלך וכאן נכנסתי לתמונה ולא בגללה אלא בזכות הילדה הקטנה והבוכייה שלי .

לקחו מספר ימים עד שעיקלתי את המוח החדש אשר חדר וגנב לו פינה בראש הגדול שלי, אבל גם זה קרה, ימים לאחר מכן עשיתי את פעמיי לעבר חברת כח אדם למצוא עבודה מסודרת ואני שלמדתי דבר או שניים בחיים עד גיל 41, לקחתי תפקיד זניח בחברה לחלקי חילוף, עבר חלף לו זמן קצר והתפנה תפקיד בחברה ולאור ההשקעה הרבה שלי, זה לא נסתר מעיני בעלי ההון בחברה וקיבלתי את התפקיד שמעלה את שכרי בעוד כמה פרוטות אבל בתפקיד נחשב יותר .

טוב נגיע לשלב היותר מאוחר, בו אני ממלא את תפקיד מנהל אותה חברה שהגעתי אליה שבר כלי ובעיקר רוצה למלא את רצונה של האלילה הקטנה שלי, זאת שכל מוצא פיה הופך את חיי לסערה, כיום לאחר הבנה של מספר שנים את תחום העיסוק אני חולש על מספר מבנים בהם אני מוכר את הציוד ומתפעל חברה משפחתית לא קטנה העוסקת בתחום הרכב ויכול להגיד בפה מלא ובלב רחב שאני יכול למלא את רוב מבוקשיה של הנסיכה הקטנה בבית, כן היא גם קרובה אליי מתמיד היא ואישתי שהספיקה גם לחזור אליי, כי חזרה אליי גם שפייותי, עושות אותי מאושר יותר מכל שכר או רווח אבל גם בזכותו כמובן :) 

כך או כך אני את מחשבתי יישמתי לחברה, המסר שלי די ברור לכל אחד ואחת שקוראים את המאמר הזה, דרכו של עשיר מתחילה במאורע או בשינוי מחשבתי אחד, ישנם סוגים שונים של עשירים או אמידים או כאלה שיכולים להרשות לעצמם קצת יותר מאחרים כלכלית, הם אותם אלה שהשכילו להבין דבר פשוט אחד והוא לעשות את מחשבתם, לא להישאר אדישים למצב בוא אינכם יותר עוד לסבול את חייכם, היו שקולים ואמיצים באותה המידה, היו נועזים ועם רגליים על הקרקע בעת ובעונה אחת, היו חצופים וענווים כאחת והכי חשוב קומו והחליטו שזה היום האחרון שבו אינכם משלימים עם מצב שהוא בלתי שלם מבחינתכם .

הכותב הינו תלמיד מתחיל בתחילת הדרך של לימודי שוק ההון במכללת שיא ברוקר